מחקר על חשיבות המשחק בחיי הילד

ממצאי מחקרים על יתרונות המשחק לילד-ממצאים המאוששים את העמדה כי משחק מוסיף ותורם לרווחתו האישית של הילד ובעיקר משחקי דמיון.
במחקרים שערכו סינגר וסינגר נמצאו ממצאים המאוששים את העמדה כי משחק מוסיף ותורם לרווחתו האישית של הילד ובעיקר משחקי דמיון. אחד היתרונות המרכזיים של המשחק הוא תחושת רווחה אישית. ילדים שמשחקים משחקי דמיון הם ילדים שצוחקים יותר, שמחים יותר, פחות אגרסיביים מילדים שלא משחקים או משחקים משחקים באנליים שאין בהם נרטיב דמיוני.המבנה של משחק הילד תלוי בקונטקסט ובסביבה שבה משחק הילד. אפשר לייצר משחק חברי או משחק לבד בכל גיל והמבנה של המשחק יהיה שונה. המשחק החברתי של העמדת פנים מתחיל באזור גיל 3 ומגיע לשיא שלו בגילאי 4-5. במחקר שהם עשו הם בחרו ילדים משני הקצוות של משחק דמיון מפותח וכמות של צפייה בטלוויזיה. הם בדקו את סוג המשחק של הילדים, האם משחקים ביחד או לחוד, איזה תמות עיקריות באות לידי ביטוי במשחק: משפחה, הרפתקאה, ביה"ס, רופא, תפקידים שהילדים לוקחים במשחק כמו אמא, אבא, גיבור על, תינוק, קורבן, סוג המשחק- סנסורי-מוטורי, מוכוון חוקים, סימבולי, תמות דינמיות- אורלית אנלי או נקיון, הפרדות, דחיה, עוינות בין אחים וכך הלאה, הפניות לטלויזיה במשחק ומכל אלה הם יצרו play protocol analysis chart שמונה את כל סוגי המשחק ואת הדירוג שלהם לכל ילד.ממחקרים אלו נמצא כי הילדים שהיו בעלי משחק דמיוני יותר שיחקו פחות לבד, יזמו יותר משחקים, שרו יותר, רקדו ויזמו משחקים שיתופיים והיו לעיתים רחוקות ילדים שקוטלגו כילדים נסוגים או ילדים שהתנהגו בצורה הגנתית. כמו כן, בגילאים מבוגרים יותר ילדים אלו נצפו כחברתיים יותר.במחקרים אלו נמצא כי ילדים ששיחקו יותר במשחקי דמיון בגיל הרך ובגיל ביה"ס נטו לתפקד טוב יותר ובצורה יעילה במצבים שונים יותר מילדים שלא שיחקו או שיחקו פחות. יכולות אלו באו לידי ביטוי במגוון תחומים ונמצא שילדים אלו הביעו יותר שליטה עצמית והבנה חברתית. הילדים המשחקים חווים עצמאות פסיכולוגית בכך שהם מביעים את עצמם בצורה סימבולית ועם מעט מגבלות.ממחקרים אלו עולה הצורך של הילד בסביבה המאפשרת יצירתיות והבעת דמיון ומעודדת את הילד לשחק במשחקים ובמשחקי דמיון בפרט על ידי קבלה לא מותנת ועל ידי אמפטיה, פתיחות לחוויה, מיקוד שליטה פנימי והיכולת לשחק עם אלמנטים וקונספטים.ילדים שחווים דכאון הם בלי תחושה של חוסר שליטה והם חווים חוסר אונים נרכש וזה מתבטא גם במשחק שלהם. כמו כן, הם משחקים פחות משחקי פנטזיה מילדים אחרים עם בעיות אחרות. ממחקרים אפשר לראות שילדים יכולים להבריא ספונטנית ממשחקי דמיון ממצבים שונים אבל צריך שיהיה להם מבוגר ש"ילמד" אותם לשחק משחקים ובעיקר משחקי דמיון ויקל עליהם את המשחק, לפחות בהתחלה. ילדים צעירים, ילדים מדוכאים וילדים עם הפרעת שונות מתקשים לשחק ולכן צריכים עזרה במשחק ומבוגר שיתווך להם את המשחק וילמד אותם לשחק.אגרסיביות במשחקו של הילד-במחקר נוסף שערכו סינגר וסינגר נמצא כי בגיל ביה"ס התמות העיקריות של הבנים בעיקר, הם תמות של גיבורי על ופנטזיות אגרסיביות ועובדה זו העלתה דאגה בקרב החוקרים. לכן החוקרים חקרו את את המשחקים של הילדים על סוגיהם כדי לבחון איזה ילדים יביעו יותר אגרסיביות בסיטואציות אמיתיות בחייהם ואילו במשחק והאם יש קשר ביניהם. במחקר נמצא כי ילדים עם יותר פנטזיות אגרסיביות לא נמצאו אגרסיביים יותר כאשר הם ידעו שיש לאגרסיביות תוצאות ומחיר במשחק. במחקר שנעשה בדקו ילדים ששיחקו בכמה משחקים עם רמות שונות של שימוש בדמיון ואחרי כן הם הראו להם סרטים שונים ברמת האגרסיביות שיש בהם. במחקר זה נמצא שהילדים שהביעו יותר יכולת להשתמש בדמיון (יותר מורכב ויותר עשיר) היו פחות אגרסיביים גם אם היו להם פנטזיות אלימות במשחק. גם ילדים שפינטזו ושיחקו במשחק, שלא אעלה להם במודעות את התוצאות והמחירים של ההתנהגות האגרסיבית, לא הביעו יותר אגרסיביות בחייהם הפרטיים.למעשה הממצא העיקרי היה גורף- השימוש בדמיון מיתן את האגרסיביות והתסכול של הילדים בכל מקרה. נוסף לכך, ילדים שמשחקים הם ילדים בעלי רווחה נפשית גבוהה יותר. נוסף לכך, ילדים שבמהלך המשחק שלהם משתמשים בדמיון הם ילדים פחות מפוחדים, כועסים או מבויישים גם מילדים שלא דימיינו או השתמשו בפנטזיה אלא במשחק שלא מערב דמיון. כלומר- ילדים שמשחקים ומשתמשים יותר בפנטזיה מתמודדים טוב יותר עם מצבים לא נעימים, מתסכלים ואגרסיביים. זאת משום שבמשחק הילדים לומדים לפתור בעיות, מתנסה ברגשות ולומד לשלוט בהם. ממחקר זה יש אישוש לכך, שמשחקו של הילד כמו גם הפנטזיות ומשחקי הדמיון, מאפשרים לילד "להתנסות" בכל מיני תוצאות אפשריות למצבים שונים ומאפשרים התמודדות טובה יותר בהתקלות בסיטואציה דומה במציאות.לסיכום, הידע התיאורטי והמחקרי על המשחק מדגיש את חשיבות המשחק לרווחתו האישית כמו גם להתפתחותו הרגשית, חברתית והקוגניטיבית של הילד. חשיבות זו מאוששת במחקרים רבים. ילדים שמשחקים יותר וילדים שמשחקים משחקי דמיון הם ילדים שצוחקים יותר, שמחים יותר, פחות אגרסיביים מילדים שלא משחקים או משחקים משחקים באנליים שאין בהם נרטיב דמיוני.